תל-אביב שרה מאה
דיוקנה של העיר בת המאה בראי הזמר...
ישראל ארד - יוני 2009
אגדה תל-אביבית מספרת שכשנפוצה בתל-אביב השמועה כי המשוררת לאה גולדברג הוזמנה ללמד באונברסיטה העברית וכי בכוונתה לעבור להתגורר בירושלים, מיהר עמיתה המשורר נתן אלתרמן לבית הקפה בו נהגה לשבת, נעמד אל מול שולחנה של גולדברג והקריא בפניה שיר שכתב לה במיוחד: "בכל זאת יש בה משהו"... האגדה אמנם לא בדיוק מתאימה לביוגרפיה של המשוררת (לאה גולדברג הוזמנה לשמש כמרצה באוניברסיטה העברית בשנת 1950 בעוד שהשיר המפורסם הושר על-ידי זמרת תיאטרון ה- לי-לה-לו ג'ני לוביץ' עוד בשנת 1946 ואף הוקלט על-ידה בשנת 1949), אבל אין ספק כי השיר מלמד גם מלמד על ייחודה של העיר תל-אביב של אותם הימים: "בכל זאת יש בה משהו... שכלל עוד לא היה שהוא... והוא כולו שלה שהוא... ויש בה איזה זיק שהוא... ויש בה איזה חן שהוא... שלאחרת אין שהוא... כל צר ומעצור שהוא אותה לא יעצור שהוא... כי אין כל פחד אין שהוא... אצלה זה כבר ילך שהוא"...
לקראת יום-העצמאות האחרון (תשס"ט - 2009) במלאת 100 שנה לעיר תל-אביב הכריזו עירית תל-אביב וגלי-צה"ל על תחרות לבחירת "שיר המאה" של תל-אביב. לצורך הפרוייקט פורסמה רשימה (בעריכת העורך המוסיקלי יורם רותם) בת 100 שירים מתוך המאות שנכתבו על תל-אביב - מהשירים הראשונים בהם הוזכרה תל-אביב ועד לשירי המאה ה-21 , וביום העצמאות שידרה גלי-צה"ל את המצעד המסכם של השירים על-פי תוצאות ההצבעה. רשימת 100 השירים המועמדים איננה בהכרח אובייקטיבית, איננה בהכרח משקפת הצלחה או פופולריות של כל השירים, ובטח שאיננה כוללת את כל השירים שנכתבו על או שהזכירו את תל-אביב... אך היא בהחלט הזדמנות נאותה לנסות ולהסתכל באמצעותה על דמותה של העיר תל-אביב, לפחות כפי שהיא משתקפת מהשירים שנכתבו עליה... אולי צדק נתן אלתרמן ו-בכל זאת יש בה משהו ???
אם מחפשים חיזוק לגישה של שימוש ברשימה זו לצורך "מבט" על עיר בראי שיריה - אין ספק כי ניתן למצוא אותו בעובדה שמרבית שירי הרשימה נכתבו על-ידי משוררים ותמלילנים שידעו גם ידעו לבטא בכישרונם הן את המראות שראו והן את החוויות שחוו בעיר הזאת - 13 מבין השירים ברשימה נכתבו על-ידי נתן אלתרמן, 7 על-ידי חיים חפר, 7 על-ידי נעמי שמר... שמות נוספים החוזרים כמה וכמה פעמים ברשימה הם: דן אלמגור, אהוד מנור, עמוס אטינגר ואחרים. האם זה מיקרי שברשימת מאה השירים התל-אביביים בולטים כל-כך הרבה יוצרים שהתפרסמו בין השאר ולעיתים בעיקר בזכות הראייה והכתיבה ההומוריסטית והקלילה שלהם ???
צעדים סאטיריים ראשונים בין תווי הזמר-העברי
לקח לה לתל-אביב רק חמש עד שבע שנים מיום שנוסדה ועד שנזכרה לראשונה בשיר ( 3 פעמים באותו השיר). היה זה בשיר "אריה אריה קום התנדב לגדוד העברי" שיר שאולתר על-ידי אריה רובינשטיין וחבריו בהתנדבם ל"גדוד העברי" במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה... היה זה פחות או יותר באותה התקופה בה נטלה על עצמה חבורה בשם "חבר'ה טראסק" (מקור השם במילה טראסק שפירושה "בלגן") לעודד את הציבור ולהרים את מצב-הרוח הלאומי. בין השאר כללה החבורה שלושה מורים מהגימנסיה הרצליה אברהם אלדמע (מי שארגן את העדלאידות הראשונות בתל-אביב), ישראל דושמן שכתב את מילותיהם של לא מעט שירים, והמורה למוסיקה - חנינא קרצ'בסקי (שהלחין משיריו של דושמן ביניהם גם את "פה בארץ חמדת אבות"). חבורה זו אמנם לא התפרסמה בזכות שירים ספציפיים על תל-אביב, אך בהחלט היתה מעורה בחיי התרבות של תל-אביב ה"קטנה" ואף היוותה השראה לחבורה מאוחרת יותר שפעלה בתל-אביב בשנות ה- 30 תחת אותו השם ("חבר'ה טראסק") ועל חבריה נמנו בין השאר: אברהם שלונסקי, אלכסנדר פן וגם אריה רובינשטיין (כן, זה הזכור לנו מ- "אריה אריה, קום התנדב לגדוד העברי").
אולם נראה שה"דחיפה" הרצינית של תל-אביב אל שורות הפזמון הארצישראלי ניתנה בעצם על-ידי ה-קבארטים הסאטיריים. ראשון הקבארטים הסאטיריים בארץ-ישראל בכלל ובתל-אביב בפרט היה תיאטרון ה"קומקום" שנוסד על-ידי אביגדור המאירי (ביחד עם יעקב טימן) בשנת 1927. את אחד השירים הראשונים כתב המאירי (שכתב כמעט את כל מערכוני ושירי ה"קומקום") למופע פורים – שם השיר ותוכנו היו "עולם הפוך" והוא פתח בבית :
בקיץ קר, בחורף חם
שועל טיפש, חמור חכם.
עיוור מביט, חירש מקשיב
עתיקה היא תל-אביב.
תיאטרון ה- "קומקום" פעל כשנה בלבד, ובשנת 1928 מצאו את עצמם רוב שחקניו-זמריו בתיאטרון סאטירי חדש – ה"מטאטא"... אברהם שלונסקי, מי שהיה אחד הכותבים לתיאטרון החדש וכונה ע"י חבריו בשם "לשונסקי" אמר פעם כי: "המטאטא הוא מעט התה שנשאר מן הקומקום"... אחד השירים הראשונים שהושרו על-ידי ה"מטאטא" היה "שיר הלל" סאטירי משהו על תל-אביב שנכתב בידי אביגדור המאירי :
תל-אביב היא עיר אשר כולה ישראל,
יהודים פה גם העשיר וגם הפועל.
טוב לחיות בתל-אביב בארץ-ישראל,
פה לחיות ולחכות לביאת הגואל...
שבחו והודו לתל-אביב
החביבה לנו מכל חביב
אושר ועונד מסביב !
תיאטרון ה- "מטאטא" שהאריך ימים פי כמה מקודמו ופעל בתל-אביב עד לשנת 1954 (רוב הזמן ב- "בית העם" שעליו הוקם לימים "בית אל-על" ברחוב בן-יהודה), הרבה לשיר על החיים והאירועים בעיר תל-אביב. דומה שמי שנחשב לפורה בכותבי הסאטירה והבקורת של ימי טרום המדינה - (גם ל"מטאטא" וגם לתיאטרון "לי-לה-לו") המשורר נתן אלתרמן, נטה חיבה מיוחדת לעירו תל-אביב...
יש לשפוך לעירייה את מגדל המים...
אין זה מקרי שבראש הכותבים ב-"רשימת 100 שירי המאה" עומד המשורר נתן אלתרמן. אם יש המכנים את תל-אביב בשם "ערש התרבות הארצישראלית הקלה" (למרות שבתל-אביב נוסדו גם ה"תזמורת הפילהרמונית" וגם כמה וכמה מן התיאטראות הרציניים.), אין ספק כי אלתרמן נמנה על מעצביה המרכזיים של תרבות זו. נתן אלתרמן התחנך ולמד בגימנסיה הרצליה בתל-אביב ומיד לאחר שובו מלימודי האגרונומיה בצרפת שב אל העיר תל-אביב והחל ליצור בה. כבר בשנת 1934 תקופה קצרה לאחר שובו לארץ, כתב (תחת שם עט) טור סאטירי בעיתון "דבר". שמו של הטור היה "סקיצות תל-אביביות".
בחינת שירי תחילת הדרך ה"תל-אביבית" של אלתרמן מעלה את הרושם (שלימים בהחלט הוכיח את עצמו) שעטו המושחזת של המשורר הצעיר הפכה למושחזת עוד יותר כאשר היה מדובר בכתיבה של היתול וקונדס... כבר בשנת 1933 כתב נתן אלתרמן לכבוד מצעד-העדלאידע של תל-אביב את השיר ההיתולי "הוא והיא על הגג" (שאחר-כך התפרסם גם תחת השם "מעפולה באנו", ולימים כתב לו אלתרמן מילים חדשות היתוליות לא פחות, והשיר שבמקורו נכתב ללחן עממי-חסידי הפך לאחר מעמודי התווך של ה-"חאפלות" המזרחיות בכרם-התימנים - תחת השם "חנל'ה התבלבלה")... השיר במקורו סיפר על חוול'ה ויהודה שבאו במיוחד מעפולה על-מנת לחזות ב- "עדלאידע" של תל-אביב :
 |
שלח לחבר | |
להדפסה |
|