1990-1993 - סופו של "העולם הזה"
למרות שהשבועון ה- "העולם הזה" נסגר סופית בשלהי שנת 1993, הרי שניתן לראות את סוף דרכו ב- 13.6.1990 בגיליון האחרון שערך בעליו ועורכו משך 40 שנה, העיתונאי ואיש השמאל אורי אבנרי. אבנרי שרכש בשנת 1950 (יחד עם שלום כהן) את השבועון ממייסדואורי קיסרי, הפך את עיתונו לכלי-מאבק בשחיתויות ושערוריות ול"מנוף פוליטי" המושתתת על: דעתנות, התנגדות למשטר הפוליטי המבוסס (לדעתו) על דת והתנשאות, מאבק בסיאוב ובשחיתות, וחתירה לשלום. מה שכמובן קומם עליו רבים... לאחר משבר כספי ממושך, ולאחר שלא מצא קונה שימשיך בדרכו האידיאולוגית, נאלץ אבנרי למכור את השבועון לקבוצה כלכלית (קבוצת גנגר) שייצגה דעות מנוגדות לשלו. משך כשנתיים וחצי נוספות נערך ה"עולם הזה" בידי איש התקשורת רפי גינת, אך סופו כאמור שנסגר. לאורך כל שנותיו היה "העולם הזה" שנוי במחלוקת. היו שראו בשבועון שחרט על דגלו את הסיסמא "ללא מורא ללא משוא פנים", והיו שהוקיעו אותו כ"כלי ביטוי פוליטי" וכ"עיתונות צהובה"... אולם אין כמעט חולק על-כך ש"העולם הזה" שגידל דור שלם של עיתונאים מהבכירים בתקשורת הישראלית, הניח את אבני היסוד ל-תקשורת החוקרת החושפת והמתריעה בישראל.
28.9.1993 - "קול השלום" - האפיזודה חולפת
שידוריה של תחנת הרדיו "קול השלום" פסקו סופית. התחנה הוקמה עשרים שנה קודם לכן (1973) על ידי אייבי נתן ושידרה מתוך ספינה שעגנה בים כ- 20 קילומטרים מול חופי תל אביב. שידורי הספינה נקלטו ברחבי המזרח התיכון וכללו תכניות מוזיקליות, שיחות אקטואליות וקריאות למניעת אלימות מכל סוג שהוא. במלחמת יום כיפור, הפליג אייבי נתן על הספינה למצרים, עגן מול חופי פורט סעיד וקרא להפסקת אש והידברות. בשנים שלאחר מכן, הפכה הספינה להצלחה מסחרית עקב הביקוש הרב לשדר בה פרסומות, כל ההכנסות נתרמו ע"י אייבי נתן לארגוני צדקה. ב-1993 נקלע נתן לקשיים כלכליים ונאלץ לסגור את התחנה הייחודית ולמכור את הספינה. השיר האחרון שהושמע ב"קול השלום" היה "אנו נתגבר".
4.11.1993 - הערוץ המסחרי
למעלה מ- 7 שנים לאחר החלטת הממשלה על הקמתו, וכ- 3 שנים לאחר שהכנסת אישרה את"חוק הערוץ השני בטלוויזיה", עולה לאוויר "ערוץ הטלוויזיה המסחרי" - ערוץ 2 . לראשונה בארץ מוקרנות במהלך שידורי הטלוויזיה - פרסומות מסחריות... עד אז ניתן היה לשדר בטלוויזיה אך ורק תשדירי קידום לגופים ציבוריים, תשדירים שכונו בשם "תשדירי שירות"...
9.10.1994 - חטיפת נחשון וקסמן - נסיון סחיטה על המרקע
אנשי ה-"חמאס" חוטפיו של חייל גולני נחשון וקסמן מפיצים לתחנות טלוויזיה בעולם קלטת בה נראה נחשון החטוף מבקש מראש הממשלה לשחרר את מנהיג החמאס השייח' אחמד יאסיןהכלוא בישראל. ראש הממשלה (יצחק רבין) מחליט על ביצוע פעולה צבאית לשחרור החטוף, במהלכה רוצחים החוטפים את החייל החטוף. מעטים יודעים כי החמאס ניסה למכור את הקלטת לערוצי הטלוויזיה הישראלית בכסף מלא - אך מטעמים מובנים (אז) סרבו אלו לקנותה.
19.4.1996 - "ענבי זעם" – התקשורת מכריעה את הקרב
ביום השביעי למבצע "ענבי זעם" לריסון פעילות ארגון החיזבאללה בדרום לבנון, הפגיזה סוללת ארטילריה של צה"ל את מוצב האו"ם ב- כפר-כנא שבלבנון. במוצב הסתתרו בעת ההפגזה עשרות תושבים מקומיים. תמונות ההפגזה בה נהרגו כ- 100 אנשים ונפצעו עשרות תושבים מקומיים, שודרו עוד באותו הלילה כמעט בכל תחנות הטלוויזיה בעולם ועוררו תגובות קשות ונזעמות. תגובות העולם ומנהיגיו בעקבות התמונות הקשות, אילצו את ראש הממשלה דאז שמעון פרס להפסיק את המבצע.
21.5.1996 - על לא "דבר"
כמעט 71 שנה לאחר שראה אור לראשונה (ב- 1 ליוני 1925), הופיע גיליונו ה- 21,860 והאחרון של היומון "דבר". "דבר" שנוסד כעיתון יומי של פועלי ארץ-ישראל, פעל משך כל השנים כעיתון ציבורי שמומן בידי ההסתדרות, ונסגר מאחר וההסתדרות לא יכלה להמשיך ולשאת בהוצאותיו. רבים מכל רחבי הקשת העיתונאית והפוליטית ראו ב"דבר" עיתון שהיה גורם בעל חשיבות רבה בתהליך הקמתה וראשיתה של המדינה... סגירתו סימלה במידה רבה את תום עידן ה"עיתונות המגויסת" וההשתלבות בעולם העיתונות החופשית. על עורכיו היותר מפורסמים של "דבר" נמנו: ברל כצנלסון (מייסדו ועורכו משך 19 שנותיו הראשונות),זלמן רובשוב (שז"ר) לימים נשיא המדינה, והעיתונאית חנה זמר ששימשה כעורכת העיתון כ- 18 שנה.
1998 - לכל אזרח הזכות לקבל מידע ...
"חוק חופש המידע התשנ"ח 1998" (שראשיתו בהצעת חוק פרטית שהגיש ב-1981 ח"כמשה שחל - לימים שר המשפטים) הוא ללא ספק חוק אשר שינה כמעט ללא הכר את מערכת היחסים המורכבת ב"צומת המשולשת" שבין הרשות הציבורית, הפרט, והמדיה התקשורתית... החוק שעקרונו הוא: "לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית", מגביל את המקרים בהם ניתן להסתיר מידע מן הציבור למועטים בלבד, וברוב המקרים אך ורק למידע העלול להוות סיכון לביטחון המדינה ו/או תושביה או פגיעה בפרטיות... עד כדי כך פתח החוק את ברזי המידע בפני הציבור הרחב, שפחות משנה לאחר צאתו לאור, יצא צו מיוחד באישורה של ועדה משותפת ל"ועדת חוק ומשפט" ול"ועדת הביטחון" של הכנסת - שהגדיר אחד לאחד (15 סעיפים) את סוגי המידע של-"מערכת הביטחון" מותר להסתיר מן הציבור.
7.1.2000 - אינטרנט - לא עלינו טפו, טפו, טפו...
רבנים בעדה החרדית בירושלים ובבני-ברק מפרסמים "פסק-הלכה" האוסר על הציבור החרדי את הגלישה באינטרנט... האינטרנט שהשימוש בו בעולם ובארץ הולך ומתרחב, מהווה לדבריהם: "סכנה איומה לקדושת ארץ-ישראל ולהמשך הדורות"...
7.9.2000 - ה"דובדבן" של מופז...
במסיבת עיתונאים בלשכתו מעביר הרמטכ"ל רא"ל שאול מופז לציבור את מסקנות וועדת-החקירה שבחנה את הכשלים בפעולתה של יחידת העילית "דובדבן" בכפר עסירה-א-שמאלייה כשבוע וחצי קודם לכן. במהלכה של פעולה זו נמלט אחד מבכירי המבוקשים בגדה, ושלושה מחיילי היחידה נהרגו מאש כוחותינו... באותה מסיבת-עיתונאים דיווח הרמטכ"ל גם על העברתם מתפקידם של קצינים שהיו מעורבים באירוע... אחת הסיבות שהניעה את הרמטכ"ל לעשות את הדברים מול מצלמות התקשורת, היתה ריבוי הידיעות בנושא שפורסמו בתקשורת משך עשרת הימים בהם התנהלה החקירה, והשמועות הרבות שנפוצו בעקבות ידיעות אלו עוד בטרם סיימה הוועדה את חקירתה...
 |
שלח לחבר | |
להדפסה |
|