בת שישים פוקחת עין ושרה ראפ...

הרהורים על מהפכות ותהפוכות בזמר הישראלי
(ערב חגיגות ה- 60 למדינת ישראל)


מאת: ישראל ארד - מרץ 2008

החליט מי שהחליט וטעמיו עימו, אך דומה שחלפה תקופה ארוכה ותחלוף תקופה ארוכה לא פחות, מאז נשמעו ועד שתישמענה שנית ביקורות ודעות כה חלוקות על שיר תמים אחד. נראה שבחירת השיר "בת-שישים" (שנכתב במקורו לכבוד יובל השישים לקבוץ גבע) בביצועה של כלת פרס-ישראל - להקת ה-גבעטרון לשיר ה"שישים" למדינת ישראל, לא היה מעורר כמעט שום עניין או תהייה לו היה מושמע כפי שהכרנו אותו עד ל-"חגיגות השישים"... אלא שיצר מי שיצר שידוך בין הכלה הקיבוצניקית החסודה שיצאה מבין חבילות החציר, לבין חתן די מוזר חובש קסקט ניו-יורקי ומזמר רעיונות ישראלים-לאומיים לצלילי "מוסיקה שחורה", הראפר קובי שמעוני (המכונה בשם "סאבלימינל")... שידוך מעורר מחלוקת זה, בין אם נעשה מתוך שיקולים אמנותיים טהורים, ובין אם מתוך שיקולי יח"צנות ורייטינג, חוזר ומעורר שאלות והרהורים שונים באשר לתהפוכות ומהפכות המתחוללות מידי פעם ב-"תרבות הישראלית" ובזמר בכללה...

מאקורדיון ל- "תזמורת חשמלית"...

כ- 40 שנה טרם "חגיגות השישים", בשנת 1968, התגייסו לצה"ל שלושה נגנים צעירים שגדלו על מוסיקה שהיתה רחוקה כמרחק מזרח ממערב מצלילי האקורדיון שאפיינו אז את שירי הלהקות הצבאיות. דני סנדרסון, שגדל ועשה את צעדיו המוסיקליים הראשונים כגיטריסט בלוז-רוק, הספיק טרם גיוסו להופיע בשני הרכבי רוקנ'רול בניו-יורק... מאיר פניגשטיין, מתופף שבמהלך שנות השישים הופיע עם כמה "להקות קצב" לאחר שלמד תיפוף והתמחה ב-ג'אז (אצל אהרל'ה קמינסקי/)... ו- אלון אולארצ'יק, באסיסט שלמד נגינה בפסנתר ובגיטרה, אך בשנת הלימודים האחרונה בתיכון מצא עצמו כ- גיטריסט-באס ב-"להקת קצב" ובעיקר ב- "תזמורת חתונות"... סנדרסון ופניגשטיין, שנפגשו עם גיוסם ב"להקת הנח"ל" , ושאליהם הצטרף זמן קצר אחר-כך גם אולרצ'יק, ביחד עם המנהל המוסיקלי הנמרץ של להקת-הנח"ל דאז יאיר רוזנבלום, היו אחראים לאחת המהפכות היותר משפיעות בדרכו של הזמר העברי. להקת-הנח"ל "ספינת הדגל" של הלהקות הצבאיות אשר הובילו בגאון את ה"זמר הישראלי" זה למעלה מ- 20 שנה, ויתרה על צליליו של האקורדיון ה"דומיננטי" בעל הגוון הרוסי משהו לטובת "תזמורת-חשמלית" המדיפה צלילים רוק'נרוליים אמריקאים!!! ומכאן ועד לשירים בעלי אופי רוקיסטי כמו "שיר לשלום" והביצוע הנח"לאי ל- "הבן יקיר לי אפרים" היתה הדרך קצרה - כשנה בלבד...

במונחים של סוף שנות-השישים ראשית שנות-השבעים (טרום התקשורת ה-"מולטי-זמינה" ולפני עידן ה"רייטינג") עוררה תכניתה ה- 21 של להקת-הנח"ל סערה לא קטנה (לפחות בקנה-מידה של "ארצנו הקטנטונת"). מבקרים ו-"מומחים" לא בדיוק אהבו את צליליה החדשים של "ספינת הדגל" (החיילים דווקא כן, אבל הצופים בלהקה ב-"בית החייל" - לא כולם). אולם גליה של סערונת זו נבלעו בגלי הסערה האדירה שעורר תוכנו של "שיר לשלום" (יענקל'ה רוטבליט ו-יאיר רוזנבלום) - "להיט" התכנית ה- 22 של להקת-הנח"ל שעלתה על הבמה ב- 1969 . חשוב לזכור כי לא היתה זו המהפכה הראשונה בדרכו של ה"זמר הישראלי" הצעיר... שנה קודם לכן כבר היה מי שהעירו כי אין זה נאה ואין זה יאה ששירים חסידיים יושרו על במה על-ידי חבורה בג'ינס ("איש חסיד היה" - תיאטרון בימות)... ויש הטוענים כי בעצם זרעי התפנית הראשונה באופיו של הזמר נזרעו עוד בתקופת המעבר מה"זמר הארצישראלי" ל-"זמר הישראלי" על-ידי זמרים כ- יפה ירקוני ו- ישראל יצחקי בשירים "סלוניים" כמו: "אנו ניפגש", "חביבי", "בובה בובה בובתי" ודומיהם.

כ "צלם בהיכל"...

בסוף שנת 1969 , אחרי הרבה לבטים והיסוסים ולאחר שהציב לא-מעט מגבלות בנושא - עלה לבמת "היכל התרבות" בתל-אביב המאסטרו זובין מהטה והציג בפני קהלה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית את "להקת הצ'רצ'ילים"... וזובין מהטה ידע ממה הוא חשש - הרעיון להכניס להקת-רוק (אז קראו לזה "להקת קצב") ל-"היכל הקודש" של מנויי הפילהרמונית וחובבי המוסיקה-הקלאסית, עורר מיידית תגובות שנעו בין תימהון עמוק לבין זעם גואה. תגובות המעורבים, המבקרים וכמובן

מנויי הפילהרמונית מכאן וחובבי ה-"חיפושיות" מכאן - מצאו את ביטויין בכל המרחב התקשורתי - ממהדורות החדשות ברדיו ועד למאמרי פובליציסטיקה בכל העיתונים... חמש שנים קודם (ב- 1965) כבר עוטרו בלונדון ה-"שמרנית" ג'ון לנון, פול מקארתני, ג'ורג' הריסון ורינגו סטאר - ארבעת חברי להקת ה"חיפושיות" ב- "אות אבירי מסדר האימפריה הבריטית". אבל אצלנו, דומה שהכנסת להקת-קצב להיכל התרבות נתפסה יותר כ- "הכנסת צלם להיכל"...

אחר תוצאות "רגע האומץ" של זובין מהטה שנענה (ולמען האמת בחשש אך די בהתלהבות) ליוזמתם של האמרגן יהודה טלית והמוסיקאי נועם שריף אפשר לעקוב די בקלות... למרות שמדובר עדיין בעידן ה"טרום-טלוויזיה" - להקת "הצ'רצ'ילים" זכתה לחשיפה תקשורתית אדירה שהפכה אותם ל"שיחת היום", וגם ללהקת הליווי הקבועה של הכוכב העולה אריק אינשטיין למשך כמה מהשנים הבאות. כלהקת הליווי שלו סחפו הצ'רצ'ילים את אריק אינשטיין לכיוון ה"רוק" (התקליטים: "פוזי" ב- 1969 ו- "פלסטלינה" ו-"שבלול" ב- 1970). אחד מכוכבי ה"צ'רצ'ילים", הזמר-גיטריסט מיקי גבריאלוב, התפרסם לימים כמלחין של עשרות להיטים בזמר הישראלי... כוכב אחר של הצ'רצ'ילים, חיים רומנו הפך לאחד מהמלווים המוסיקליים המבוקשים בתחומי הזמר והפופ בארץ. אולם נראה שיותר מכל השפיע "הקונצרט השנוי במחלוקת" דווקא על התזמורת הפילהרמונית עצמה (ונראה שגם על צרכניה הקלאסיים)... בפילהרמונית הפנימו די מהר כי גם נוער וחיילים יכולים להוות קהל טוב, עד כדי כך שכיום נקראת סדרת הקונצרטים-לנוער של הפילהרמונית בשם (שאז איש לא היה מעז להעלות על דל שפתיו) "הפילהרמונית בג'ינס". ומכאן ועד להופעותיה העממיות של הפילהרמונית בכיכר ובפארק - הדרך ממש לא היתה "דרך חתחתים".

שלח לחבר להדפסה
• להמשך המאמר

מחאה ? בזמר ? וואללה יש ! אבל...

על שירי המחאה בזמר העברי.

למאמר המלא

מיתולוגיה, נופים, צזיקי וצלילי בוזוקי... סיורים ליוון ולכרתים.

למאמר המלא