נרים כוס קפיטן, של ברכה קפיטן!

על שלושה אתרים, שלושה שירים, ומעפיל אחד שהוא גם אבא...


מאת: ישראל ארד - אוגוסט 2009

השבוע לפני 70 שנה, ב- 22 לאוגוסט 1939 בשעה 03:00 לפנות בוקר, הועלתה על חולות החוף מול מלון ריץ בתל-אביב - אנית המעפילים "פאריטה". האניה "פאריטה" שמסעה אורגן על-ידי תנועת בית"ר, יצאה מקונסטנצה (רומניה) ב- 12 ביולי 1939 כשעל סיפונה 857 מעפילים. ע"פ התכנית המקורית הייתה אמורה להיפגש עם סירות מול טורקיה ולהעביר אליהן את המעפילים ולא להתקרב לחופי הארץ. הספינות לא הגיעו למפגש וה"פאריטה" החלה לנדוד: הגיעה לרודוס וגורשה, הגיעה לאיזמיר הצטיידה בפחם ומזון והמשיכה לקפריסין... לבסוף, ב-21 באוגוסט (לאחר יותר מ- 5 שבועות היטלטלות על הים) השתלטו המעפילים בכוח על האונייה וכלאו את רב החובל בתאו. הם הפליגו לכיוון א"י והעלו את הספינה על חוף ת"א. המעפילים נעצרו והועברו לצריפין... בין המעפילים האחרונים שהעלה סבי ישראל אנדר, מפעילי העלייה של בית"ר בפולין, על האניה שהיתה מן האחרונות שעזבו את אירופה ערב המלחמה, היה גם אבי, חיים אנדר - אז צעיר בן 23... את מלאת 70 שנה לעלייתו של אבי ז"ל לארץ, יצא לי (ואולי לא לגמרי במקרה...) לציין בהדרכת מטיילים בשלושה אתרים הקשורים להעפלה הימית לארץ-ישראל, אתרים הקשורים באירועים שהטביעו חותמם גם על הזמר העברי...

מעט צפונה למקום בו "נתקעה" ה- פאריטה בחולות החוף, במקום בו הוקמה לימים ה"מרינה" של תל-אביב, עלתה על החוף 9 ימים מאוחר יותר (ב-1 בספטמבר 1939) ספינת מעפילים נוספת שגם היא יצאה מנמל קונסטנצה וגם היא ידעה בדרכה (ובעיקר מול חופי הארץ) תלאות רבות - ה"טייגר היל". היו אלו שתי ספינות המעפילים האחרונות שהגיעו ארצה ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. תשע שנים מאוחר יותר - ב- 22 ביוני 1948 עלתה בסמוך על שרטון גם אוניית העולים והנשק "אלטלנה" שסיפורה "רב-הגירסאות" כבר כיסה אלפי עמודי עיתונות וספרים... במקום הזה שפעם היה בין "מלון ריץ" ל-"קפה פילץ", ולאחר-מכן קראו לו "כיכר לונדון" (שנחנך ב-"יום הקיסרות הבריטית" 1942 - ע"פ תכננו של האדריכל אברהם קרוואן, כמחווה לעמידתם האיתנה של תושבי לונדון בהפצצות במלחה"ע השנייה). במקום הזה ברחוב הירקון בין מלון "דן" לטיילת - ניצב היום גן-הנצחה מורכב המנציח בצורה מרשימה את מפעלה"העפלה הימית" כולו.

הגן הייחודי שעוצב בידי האדריכלים ברוס לוין ו- אליאב נחליאלי (שהצטרף אל לוין בהמשך) משמש כ-"גן הנצחה" ו-"מוזיאון-פתוח" בעת ובעונה אחת. בולטים בו שני מבנים מונומנטליים מצופי מתכת המזכירים סיפוני אניות אשר בדפנותיהם "חלונות" עגולים בתוכם מסופר בתמונות ובמלל סיפור ההעפלה-הימית. לצד ה"ספינות" ניצב קיר-הנצחה נתון בתוך דמות "גל" ומצופה גם הוא מתכת - בחזיתו מצויינים כל מבצעי ההעפלה הימית במסגרתם עלו למעלה מ- 120,000 מעפילים (רובם ניצולי השואה) לארץ-ישראל... ובגבו שירו של נתן אלתרמן "דרך בים". בפאתי הגן מונצח אישית גם שאול אביגור מי שעמד בראש "המוסד לעלייה ב' ". עיצובו של הגן הנתון במורד שבין רחוב הירקון לבין הים, משמר את עיצובה הראשוני של "כיכר-לונדון" על-ידי האדריכל אברהם קרוואן (מורד הבנוי מכמה "מדרגות") מה שיוצר תחושה של הימצאות בין גלי-הים. אולי להגברת תחושה זו, מצופה רצפת הגן בחלקה בקורות-עץ כהות נוסח סיפוני ספינה...

וכשעומדים על אותו "סיפון" דמיוני, מול דמויות ושמות ספינות המעפילים, מקבל תיאור הירידה אל החוף אחרי 52 ימי טלטלה על הים - כפי שתואר במילותיו של מעפיל הפאריטה יעקב אריאל משמעות מוחשית ומרגשת הרבה יותר :

... נותרו לנו אוכל ומים לעוד יומיים... באותו היום הודיעו מטעם מפקד האניה, שאם לא נפגוש עד מחר בשעה 12:00 בצהרים את הספינות המיועדות להוביל אותנו אל החוף היקר... הספינות שליצני האניה קראו להן "לא היה" ו"לא נברא", אזי אנו נוסעים ישר לארץ ישראל. לפנות ערב עלו כמה עולים לתא רב החובל, הזמינו אותו לתא המפקד ושם דרשו ממנו שיכניס את האניה ישר לתל-אביב. הוא סירב. אז הודיעו לו שהוא נמצא במעצר ואסרו עליו לצאת מתאו. למלחים הציעו את אותו הדבר, והעמידו משמרות חזקים ליד דלתות המחסן בו גרו. הם הסכימו. למחרת בשעה 12:00 יצאה האניה ישר לכיוון תל-אביב... ... בשעה 2:00 בלילה נעצרה האניה ליד החוף. סירה הורדה על-ידי מנוף האניה, ובסירה – שני בחורים עם חפציהם והם היו צריכים לעבוד במשוטים. עוד לא הספיקו להתיר את הסירה מהחבל שקשר אותה למנוף והגלים בלעו אותה. הבחורים נאחזו בחבלים של המנוף והצילו את חייהם, אך חפציהם טבעו. הורידו סירה שנייה וגם לה קרה אותו הדבר, הים בלע אותה ושוב ניצלו הבחורים בדרך נס. הפעם העיר אחד המלחים, שבטעות הורידו את הסירות ליד המנוע, שם חזקה המערבולת והיא שבלעה את הסירות. את השלישית הורידו כבר במקום אחר. היא לא טבעה ובה ירדו המלחים ורב החובל ונעלמו בחשיכה. האניה התחילה שוב להתקדם, וב- 3:00 בלילה ב- 22 לאוגוסט, עמדנו כחמישים מטר מחוף תל-אביב מול מלון "ריץ". האניה עלתה על החול, נשמעה מכה חזקה, השתררה דממת מוות. אף אחד מן הנוסעים לא הוציא הגה. ידענו שזה סוף הנדודים...

את סיפור עלייתה של ה"פאריטה" העלה בפרוזה 40 שנה מאוחר יותר, גם המשורר אריה קופלוביץ' שנמנה בנערותו על מעפילי הספינה (להלן 3 מתוך 24 בתי השיר שנקרא במקור בשם: "אף על פי" כשם תנועת-ההעפלה של בית"ר ):

...חָתְרָה עַתָּה בִּמְלֹא עוּזָה לְחוֹפֵי הָאָרֶץ הַסְּפִינָה,
מַּצְבִּיעִים עַל הַנָּתִיב – אוֹרוֹת הַכְּרַךְ שֶׁל תֵּל-אָבִיב.

עֲלֶטֶת הַלֵיל וְיַם אַכְזָר – הֶעֱלוּ אוֹתָנוּ עַל גַּל כְּהַר,
טִלְטוּל נוֹסָף וְהוּא נִשְׁבָּר וְחַרְטוֹם הַסְפִינָה לַחוֹף חָדַר.

עוֹלֶה הַשַּׁחַר וּמַאֲפִיר, מֵהָעֲרָפֶל בּוֹקַעַת עִיר,
נִרְאִים בָּתֶּיהָ הַלְּבָנִים – מְאִירִים שָׁמֶיהָ הַכְּחוּלִים
.

שורות ובתים אלו, שככל הידוע לי מעולם לא הולחנו ל-זמר, מובילות אותי ברוחן אל שיר אחר... ממקום אחר... שהולחן (לטעמי, באחור לא קטן)... והפך אולי למפורסם שבשירי ההעפלה...

שלח לחבר להדפסה
• להמשך המאמר

מחאה ? בזמר ? וואללה יש ! אבל...

על שירי המחאה בזמר העברי.

למאמר המלא

מיתולוגיה, נופים, צזיקי וצלילי בוזוקי... סיורים ליוון ולכרתים.

למאמר המלא