מאת: ישראל ארד - אוגוסט 2009
השבוע לפני 70 שנה, ב- 22 לאוגוסט 1939 בשעה 03:00 לפנות בוקר, הועלתה על חולות החוף מול מלון ריץ בתל-אביב - אנית המעפילים "פאריטה". האניה "פאריטה" שמסעה אורגן על-ידי תנועת בית"ר, יצאה מקונסטנצה (רומניה) ב- 12 ביולי 1939 כשעל סיפונה 857 מעפילים. ע"פ התכנית המקורית הייתה אמורה להיפגש עם סירות מול טורקיה ולהעביר אליהן את המעפילים ולא להתקרב לחופי הארץ. הספינות לא הגיעו למפגש וה"פאריטה" החלה לנדוד: הגיעה לרודוס וגורשה, הגיעה לאיזמיר הצטיידה בפחם ומזון והמשיכה לקפריסין... לבסוף, ב-21 באוגוסט (לאחר יותר מ- 5 שבועות היטלטלות על הים) השתלטו המעפילים בכוח על האונייה וכלאו את רב החובל בתאו. הם הפליגו לכיוון א"י והעלו את הספינה על חוף ת"א. המעפילים נעצרו והועברו לצריפין... בין המעפילים האחרונים שהעלה סבי ישראל אנדר, מפעילי העלייה של בית"ר בפולין, על האניה שהיתה מן האחרונות שעזבו את אירופה ערב המלחמה, היה גם אבי, חיים אנדר - אז צעיר בן 23... את מלאת 70 שנה לעלייתו של אבי ז"ל לארץ, יצא לי (ואולי לא לגמרי במקרה...) לציין בהדרכת מטיילים בשלושה אתרים הקשורים להעפלה הימית לארץ-ישראל, אתרים הקשורים באירועים שהטביעו חותמם גם על הזמר העברי...
מעט צפונה למקום בו "נתקעה" ה- פאריטה בחולות החוף, במקום בו הוקמה לימים ה"מרינה" של תל-אביב, עלתה על החוף 9 ימים מאוחר יותר (ב-1 בספטמבר 1939) ספינת מעפילים נוספת שגם היא יצאה מנמל קונסטנצה וגם היא ידעה בדרכה (ובעיקר מול חופי הארץ) תלאות רבות - ה"טייגר היל". היו אלו שתי ספינות המעפילים האחרונות שהגיעו ארצה ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. תשע שנים מאוחר יותר - ב- 22 ביוני 1948 עלתה בסמוך על שרטון גם אוניית העולים והנשק "אלטלנה" שסיפורה "רב-הגירסאות" כבר כיסה אלפי עמודי עיתונות וספרים... במקום הזה שפעם היה בין "מלון ריץ" ל-"קפה פילץ", ולאחר-מכן קראו לו "כיכר לונדון" (שנחנך ב-"יום הקיסרות הבריטית" 1942 - ע"פ תכננו של האדריכל אברהם קרוואן, כמחווה לעמידתם האיתנה של תושבי לונדון בהפצצות במלחה"ע השנייה). במקום הזה ברחוב הירקון בין מלון "דן" לטיילת - ניצב היום גן-הנצחה מורכב המנציח בצורה מרשימה את מפעלה"העפלה הימית" כולו.
הגן הייחודי שעוצב בידי האדריכלים ברוס לוין ו- אליאב נחליאלי (שהצטרף אל לוין בהמשך) משמש כ-"גן הנצחה" ו-"מוזיאון-פתוח" בעת ובעונה אחת. בולטים בו שני מבנים מונומנטליים מצופי מתכת המזכירים סיפוני אניות אשר בדפנותיהם "חלונות" עגולים בתוכם מסופר בתמונות ובמלל סיפור ההעפלה-הימית. לצד ה"ספינות" ניצב קיר-הנצחה נתון בתוך דמות "גל" ומצופה גם הוא מתכת - בחזיתו מצויינים כל מבצעי ההעפלה הימית במסגרתם עלו למעלה מ- 120,000 מעפילים (רובם ניצולי השואה) לארץ-ישראל... ובגבו שירו של נתן אלתרמן "דרך בים". בפאתי הגן מונצח אישית גם שאול אביגור מי שעמד בראש "המוסד לעלייה ב' ". עיצובו של הגן הנתון במורד שבין רחוב הירקון לבין הים, משמר את עיצובה הראשוני של "כיכר-לונדון" על-ידי האדריכל אברהם קרוואן (מורד הבנוי מכמה "מדרגות") מה שיוצר תחושה של הימצאות בין גלי-הים. אולי להגברת תחושה זו, מצופה רצפת הגן בחלקה בקורות-עץ כהות נוסח סיפוני ספינה...
וכשעומדים על אותו "סיפון" דמיוני, מול דמויות ושמות ספינות המעפילים, מקבל תיאור הירידה אל החוף אחרי 52 ימי טלטלה על הים - כפי שתואר במילותיו של מעפיל הפאריטה יעקב אריאל משמעות מוחשית ומרגשת הרבה יותר :
... נותרו לנו אוכל ומים לעוד יומיים... באותו היום הודיעו מטעם מפקד האניה, שאם לא נפגוש עד מחר בשעה 12:00 בצהרים את הספינות המיועדות להוביל אותנו אל החוף היקר... הספינות שליצני האניה קראו להן "לא היה" ו"לא נברא", אזי אנו נוסעים ישר לארץ ישראל. לפנות ערב עלו כמה עולים לתא רב החובל, הזמינו אותו לתא המפקד ושם דרשו ממנו שיכניס את האניה ישר לתל-אביב. הוא סירב. אז הודיעו לו שהוא נמצא במעצר ואסרו עליו לצאת מתאו. למלחים הציעו את אותו הדבר, והעמידו משמרות חזקים ליד דלתות המחסן בו גרו. הם הסכימו. למחרת בשעה 12:00 יצאה האניה ישר לכיוון תל-אביב... ... בשעה 2:00 בלילה נעצרה האניה ליד החוף. סירה הורדה על-ידי מנוף האניה, ובסירה – שני בחורים עם חפציהם והם היו צריכים לעבוד במשוטים. עוד לא הספיקו להתיר את הסירה מהחבל שקשר אותה למנוף והגלים בלעו אותה. הבחורים נאחזו בחבלים של המנוף והצילו את חייהם, אך חפציהם טבעו. הורידו סירה שנייה וגם לה קרה אותו הדבר, הים בלע אותה ושוב ניצלו הבחורים בדרך נס. הפעם העיר אחד המלחים, שבטעות הורידו את הסירות ליד המנוע, שם חזקה המערבולת והיא שבלעה את הסירות. את השלישית הורידו כבר במקום אחר. היא לא טבעה ובה ירדו המלחים ורב החובל ונעלמו בחשיכה. האניה התחילה שוב להתקדם, וב- 3:00 בלילה ב- 22 לאוגוסט, עמדנו כחמישים מטר מחוף תל-אביב מול מלון "ריץ". האניה עלתה על החול, נשמעה מכה חזקה, השתררה דממת מוות. אף אחד מן הנוסעים לא הוציא הגה. ידענו שזה סוף הנדודים...
את סיפור עלייתה של ה"פאריטה" העלה בפרוזה 40 שנה מאוחר יותר, גם המשורר אריה קופלוביץ' שנמנה בנערותו על מעפילי הספינה (להלן 3 מתוך 24 בתי השיר שנקרא במקור בשם: "אף על פי" כשם תנועת-ההעפלה של בית"ר ):
...חָתְרָה עַתָּה בִּמְלֹא עוּזָה לְחוֹפֵי הָאָרֶץ הַסְּפִינָה,שורות ובתים אלו, שככל הידוע לי מעולם לא הולחנו ל-זמר, מובילות אותי ברוחן אל שיר אחר... ממקום אחר... שהולחן (לטעמי, באחור לא קטן)... והפך אולי למפורסם שבשירי ההעפלה...
."נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי...שירו המפורסם של נתן אלתרמן - "נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי אחר ליל הורדה"(כן, זהו שמו המלא של השיר) פורסם ב"טור השביעי" ב- 15 לינואר 1946 ... כשלושה שבועות לאחר עלייתה על שרטון של אניית המעפילים "חנה סנש" בליל "חג-המולד"...
ספינת המעפילים "חנה סנש" ששמשה בעיקר להובלת משאות, נרכשה בגנואה שבאיטליה על-ידי ה"הגנה" והותאמה להעלות פליטי שואה לארץ... ב- 14 לחודש דצמבר 1945 יצאה הספינה הרעועה למסעה מאיטליה דרך האיים היווניים וממול מחופי לבנון לארץ-ישראל, כשעל סיפונה 252 פליטים יהודיים... לאחר 10 ימי הפלגה קשה בים-סוער, הביא רב-החובל האיטלקיאנסלדו את האנייה לחופי אכזיב-נהריה וכצפוי שם עלתה האנייה על שרטון. בתוך כמה שעות ובטרם הספיקו הבריטים שהיו כנראה עסוקים בחגיגות חג-המולד להבחין בנעשה, פונו כל המעפילים על-ידי אנשי הפלמ"ח ופוזרו בין יישובי הסביבה... לבריטים השאירו אנשי הפלמ"ח על החוף דגל ועליו כתבו: "הספינה חנה-סנש הורדה בעזרת אנשי ארגון ההגנה העברית. תהיה ספינה זו בחוף נהריה אחת המצבות לששת-מליוני אחינו ואחיותינו"... (את הדגל, כמו גם את "כסא-הקפטן" של האניה "פאריטה" ניתן לראות עד היום במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה). בערב שלמחרת בעודו מסתתר מן הבריטים בקבוץ יגור, ובטרם יעזוב את הארץ, נערכה מסיבה ל- רב-החובל אנסלדו ולצוותו שכלל כמה אנשי מקצוע איטלקים וכמה מאנשי ההגנה... במהלך המסיבה נאם רב-החובל שהיה כנראה גם מעט רווי אלכוהול, נאום פרו-ציוני נלהב ומלהיב... כשלושה שבועות לאחר מכן, (סיפור המסיבה דלף רק לאחר שרב-החובל אנסלדו עזב את הארץ) פרסם נתן אלתרמן ב- "טור השביעי" שלו, את "נאום התשובה"... שלימים הולחן בידי יאיר רוזנבלום והושר על-ידי להקת הנח"ל.
בסוף שנות ה- 50 וראשית שנות ה- 60, עוד לפני שנעמי שמר כתבה את "לילה בחוף אכזיב" (1963), לפני שהפסל יחיאל שמי הציב בחוף אכזיב את פסלו המרשים "פסל-ים" (1970), ולפני שבציבור הרחב נודעו מלוא הפרטים על נפילת הי"ד בדרך לפיצוץ גשר אכזיב בליל-הגשרים... נהגנו להידחס בחופשות ל"קבינה" של המשאית של אבא, ולנסוע לטייל ברחבי הארץ... אחד המקומות החביבים על אבי היה אז החוף הסלעי שבין אכזיב לבין נהריה... לכאן, היה אבי אומר, "לכאן הגיעו אניות מעפילים רבות"... שנים אחר-כך בכל פעם שהייתי מגיע לפסל של שמי שצלליתו נראית כמו ספינה התקועה על שרטון, או לאנדרטה שנבנתה על-ידי האמן חמי גל ב- 1985 לציון 7 ספינות המעפילים ש"נחתו" בחופי נהריה – היה מהדהד בראשי קולו הרועם של השחקן שמואל רודנסקי שהיה מקריא במבטאו הכבד והייחודי את השיר: "עננים על ראשנו הרוח איתן, המלאכה נעשתה חי שמיים"... עוד בטרם הולחן.
את מלחמת הקוממיות עשה אבי ז"ל בעיקר עם חטיבת גבעתי, מה שבהחלט מסביר את העובדה שמפגשי הראשונים עם ה"היסטוריה הצבאית" שלנו היו באזור מישור החוף וצפון הנגב... וכך בכל פעם שהיגענו לאזור ניצנים, אבי שרגישותו לענייני העפלה היתה בהחלט מובנת, טרח להזכיר שחוץ מהקרב הקשה שהיה כאן, "לכאן הגיעה ה-סוזנה"... ! (בדגש על ה' הידיעה).
שושנה – כפי שהעיד על שירו בהומור מחויך המשורר חיים חפר : "היתה עוד בחורה שהספיקה להיכנס לפלי"ם מבלי לעשות כלום... היא היתה פראית, שחרחורת, שזופה, מלוחה מרוח הים... עליה כל איש הסתער, והיא הלכה לקראתו"... ומרגע שכך העיד עליה בספרו המשותף עם חיים גורי "משפחת הפלמ"ח" – הפך חפר את שושנה לזהות עלומה שהטרידה כמעט את כל יוצאי הפלמ"ח...
בשנת 2004 כשערך נחום היימן את הדיסק "פלמחרוזת" לכבוד "כנס הפלמ"ח" הגיע לידיו מכתב :
"בקרב אנשי הפלי"ם דעות שונות מיהי אותה שושנה עליה נכתב השיר. אני רוצה לספר על ה- "שושנה" שלי, ואתם תשפטו אם לא היא המתאימה ביותר ששיר כזה ייכתב עליה". בתל-אביב גרה אישה אחת ושמה שושנה. דירתה שושנה היתה בצפון ת"א אל מול הים. התקופה שמדובר בה היא השנים של סוף מלחמת העולם השנייה ועד להקמת המדינה. בתקופה זו בעלה של שושנה היה מעבר לימים, במקומות רחוקים, במשימות שהזמן גרם להם. בביתה של שושנה פעלה "תחנת-השידור" של הפלי"ם, שהיתה בקשר עם אניות המעפילים כאשר אלו התקרבו לחופי הארץ... כל המידע מהאניות למטה ההעפלה של הפלמ"ח וכל ההוראות מהמטה לאניות עברו באמצעות תחנה זו... שם הקוד של התחנה שושנה – על שמה של בעלת הדירה. על גלי האתר זה נשמע בערך כך: "שושנה, שושנה, כאן יציאת אירופה, עבור"... או "שבתאי לוז'ינסקי , כאן שושנה, עבור"... כדברי השיר: "כמוהו אלייך שושנה, בים עוד יפליג קפיטן"... אותה שושנה, זכרונה לברכה, היתה אמא שלי".
יוסי בן-יוסף פלוגה א' – פלמ"ח
מכתב מרגש, אבל... השיר נכתב לא על אישה, כי אם על אניה...
האנייה שבתאי לוז'ינסקי שהועלתה בליל ה- 12.3.1947 על שרטון בחוף ניצנים ועל סיפונה כ- 820 מעפילים נקראה במקורה בשם "סוזאנה". כאשר הגיעו הבריטים לחוף, היה החוף כבר מלא באנשי המושבות וקיבוצי הסביבה שהגיעו באוטובסים של חברת "דרום-יהודה" ועזרו לעולים להתחזות למטיילים תמימים החוזרים לביתם שבמושבות... כל מי שנתפש ע"י הבריטים ונחקר – ענה במילים "אני יהודי מארץ-ישראל", עד שהיו הבריטים מתייאשים וכעבור פרק זמן משחררים אותם...
כך היה גם באותו הבוקר... לאחר פינוי החוף הן מהעולים והן מהפלמ"חניקים שחשו לעזרתם, חזר לתל-אביב הפלמ"חניק מוישל'ה תהילים-זוגער (שלימים שינה שמו ל- דן בן-אמוץ) ובהגיעו פגש את חברו חיים פיינר וסיפר לו על עוללות הלילה בחוף ניצנים... פיינר הלו הואחיים חפר שתמיד חיפש עוד ועוד סיבות וסיפורים לשיריו - כתב בהמשך אותו יום את השיר על האניה סוזאנה הלו הוא "שושנה"...
מַסַּע הַיָמִים הִגִיעַ לַסּוֹף, סִירוֹת עִם גַ'מָעָה, אוֹרוֹת מִן הַחוֹףבאחד מערבי השבוע שעבר, בסיומו של סיור ערב בתל-אביב, עמדתי עם המטיילים על קרשי ה"סיפון" של אתר ההנצחה להעפלה ברחוב הירקון בין מלון דן לטיילת. "כאן", סיפרתי - "הסתיימו החודש לפני 70 שנה מסעות התלאות של שתי האניות האחרונות שהביאו מעפילים לארץ ערב מלחמת העולם השנייה - ה- פאריטה וה- טייגר היל". בין אותם חלוצים היה גם"חלוץ נחמד ולבבי" - אבי! ...
עד כמה היה זה טבעי לסיים סיור זה (ובעצם גם מאמר זה) בשיר שאבי אהב - שיר אנגלי שאומץ על-ידי אנשי הפלי"ם בשפה האידית, ורק בראשית שנות השישים תורגם לעברית ובוצע על-ידי רביעית "מועדון התיאטרון"... אני כמובן בחרתי בגרסה באידיש שבוצעה על-ידי אורי זוהר (שבראשית שנות ה- 60 הרבה להקליט משירי הים והפלי"ם)...
מיר זענען יידישע פיראטן (אנחנו הפירטים היהודיםלימים כתב חיים חפר על שיר זה :
..." החברים שלי בפלי"ם היו על-פי החוק הבינלאומי פירטים. הם הפליגו מחופים בלתי מוכרים תחת דגלים של מדינות שאינן קיימות, העמיסו נוסעים ללא פספורטים ובמספרים מסמרי שיער... יוסק'ה יריב, חברי כאח לי, היה אומר שחלק מאלה שעסקו בהעפלה יעבדו במכס (אם וכאשר תוקם מדינת ישראל) ויהיו לנו גם פירטים יהודים שיבריחו וישדדו את כולנו. כל החלומות התגשמו.
מומלצים לעיון נוסף:
© כל הזכויות שמורות למחבר