"פתאום קם אדם בבוקר, ומרגיש שהוא עם"... לא יותר מדי סוציולוגים יחלקו על כך שאחד המאפיינים היותר בולטים של החברה הישראלית בעשור הראשון של המאה ה-21 הוא חוסר האיכפתיות, האדישות... כבר בשנת 1970 שרו אריק אינשטיין, שלום חנוך וחבורתם את השיר "למה לי לקחת ללב ?", אך אם אכן "התעוררות קיץ 2011" לא תיבלע ברצף האירועים הפוליטיים ו/או הביטחוניים שאחריה, הרי שאדישותה של החברה הישראלית הגיעה לשיאה בעשור זה. בישראל של ראשית המאה ה-21 איש כמעט לא התרגש משיר מחאה כזה או אחר. בתחילתו של העשור הוציאה חוה אלברשטיין אלבום שלם שכולו מחאה חברתית: מחאה נגד תנאי העסקתם וחייהם של העובדים הזרים בשירים כמו "וורה מבוקרשט", "יום שישי בלילה" ו-"וידאו שחור", מחאה נגד זיהום הסביבה בשיר "נחל גוסס", מחאה נגד השינויים הערכיים ושינויי סדרי-העדיפויות כמו בשיר "נדל"ן"... אבל לא נראה שהאלבום הכל-כך טעון "מוצאי חג" של אלברשטיין מצא יותר מדי אזניים קשובות. לקראת סיומו של העשור לאלבומו "אהבה על תנאי" הקליט יהודה פוליקר לפחות שני שירי מחאה, האחד פרי עטו של יהונתן גפן "מעבר לגדר", והשני מפרי עטוו "דרבי עם חופשי": "לכבוד כבודו כבודכם כבודנו, ימין ושמאל בעד ארצנו, זה דרבי עם חופשי והקהל שואג. שיכרון חושים, שנאת חינם, שחיתות הדעת, דם מול דם, כדור עונשין זה גול עצמי, אז מה אני דואג ?". מישהו מכיר את השיר הזה ?
אם התקבל הרושם כי משך כל השנים הללו היה הזמר המחאתי נחלתו הכמעט בלעדית של הצד השמאלי של המפה הפוליטית הישראלית, הרי שבעשור הראשון של המאה ה-21 התעורר גם הצד הימני לעשות שימוש בזמר כאמצעי מחאתי. בעקבות אירועי "פינוי עמונה" לדוגמא, כתב ושר אריאל זילבר כמה שירי מחאה ביניהם "יהודי לא מגרש יהודי", ו- "יש דין ויש דיין". כמה שנים מאוחר יותר בעקבות פרשת "ענת קם" ובעקבות מעורבותם של ישראלים בתלונות נגד קציני צה"ל בבית-הדין הבינלאומי בהאג, כתב ושר הזמר-יוצר עמיר בן-עיון את השיר "אני אחיך" : ..."אני אחיך, אתה אויב. אתה שונא אותי, אני אוהב. כשאני בוכה אתה צוחק מאחורי גבי"... אך נראה כי דווקא כאשר שירי המחאה בזמר העברי החלו להתגבש ל-"ז'אנר", כזה שניתן ללבחון אותו, להתייחס אליו ואולי אף לנסות ולהבין אותו ואת דרך התפתחותו, דווקא אז איבדנו כחברה את הענין והרצון להתעסק בדברים "שוליים" ו-"חסרי תוחלת" כמו מחאה.
ואז באה המחאה... "מחאת האוהלים", מחאת ה"צדק החברתי", שביתת הרופאים, הפגנות ההמונים... בהתחלה הגיעו ל"מאהל" בשדרות רוטשילד כל מיני זמרים שחלקם אפילו אילתרו שירי מחאה. אחר-כך הצטרפו האמנים שידועים ומוכרים ככאלה המחוברים למציאות החברתית, כמו: יהודה פוליקר, שלמה ארצי, יהודית רביץ, דיוויד ברוזה, שלומי שבת ואחרים. אך משבת אחת ועד לבאה אחריה התגייסו למחאה עשרות יוצרים ומבצעים מכל קצווי הזמר העברי. רובם שרו שירים מהרפרטואר האישי שלהם שנראו להם מתאימים : "פתאום קם אדם בבוקר, ומרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת"... חלקם כתבו מילות מחאה שהתאימו לשירים מפורסמים שלהם, דוגמת שלמה גרוניך שהצמיד לשירו המוכר "שירים פשוטים" מילים כמו: ..."רוצים למחות רוצים לצרוח לטלטל את השלטון, מספיק כבר לקשקש במקום למצוא פתרון"... וכן, בין לבין נכתבו והוקלטו במהלך כחודשיים מאז תחילת המחאה למעלה מתריסר שירי מחאה חדשים... למעלה משנים-עשר שירים ! על-ידי יוצרים שונים, זה המון !!! זה בהחלט "בציר טוב", ורק צריך לקוות שזה יהיה גם "בציר משובח" ! זה לגמרי לא בטוח ש-"מהפיכת 2011" בכלל תצליח. וגם לא לגמרי בטוח שהשירים הם שינצחו את המהפכה החברתית הזאת. מה שבטוח הוא ששירי המחאה הם חלק מחמרי הדלק המניעים את המהפכה... וכן, נראה שגם אלה המתקשים לקרוא לכלל שירי המחאה שנכתבו ובוצעו במחוזותנו בשם "ז'אנר", יודו שבכל זאת מדובר כאן ב-"ז'אנרון" או לפחות ב- "ז'אנרצ'יק".
© כל הזכויות שמורות למחבר
 |
שלח לחבר | |
להדפסה |
|